פסק-דין בתיק ת"א 18168-03-10

הצדדים התקשרו בהסכם מכר מקרקעין. לטענת התובע, רשמו הצדדים בהסכם המכר תמורה נמוכה מהתמורה שסוכמה ביניהם, על מנת להונות את שלטונות מיסוי מקרקעין.

השאלה העיקרית שבמחלוקת בתיק זה היא האם סוכם שהנתבעת תשלם לתובע חלק מהתמורה ב"שחור" ואם כן, מה הנפקות של היות החוזה בלתי חוקי.

רקע

1.              בין הצדדים נכרתו שני זיכרונות דברים למכירת חנות שהזכויות בה שייכות לתובע. בזיכרון דברים אשר נחתם ביום 26/5/09 סיכמו הצדדים כי תמורת זכויות התובע בחנות תשלם הנתבעת לתובע סכום של 861,000 ש"ח בתוספת מע"מ ואילו בזיכרון דברים אשר נחתם ביום 4/9/09, סוכם על תמורה בסך 418,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

2.              לטענת התובע, הסכום אשר נרשם בזיכרון הדברים השני נועד להונות את שלטונות המס והצדדים סיכמו שבנוסף לסכום הרשום, תשלם לו הנתבעת סכום של 450,000 ש"ח, מבלי שהסכום ידווח לשלטונות המס.

הנתבעת מכחישה את הטענה וטוענת שהתמורה שנרשמה בזיכרון הדברים השני היא התמורה אשר סוכמה בין הצדדים.

3.              התובע מבקש לבטל את הסכם המכר בהיותו הסכם בלתי חוקי.

4.              התיק החל להישמע בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש, בפניו התקיימו 3 קדמי משפט, ב- 6.4.10, 7.2.14, 4.4.11. דיון הוכחות אשר נקבע ליום 4.10.11, בפני כב' השופט הבכיר חיים חדש, לא התקיים, משום שהמועד לא הודע לנתבעת. בספטמבר 2012 הועבר התיק לטיפולי. שמעתי קדם משפט ביום 6.11.12 ודיוני הוכחות ב- 23.4.13, 12.11.13 ו- 21.11.13.

בסוף הדיון שהתקיים ביום 21.11.13 סיכם ב"כ התובע בע"פ, לבקשת ב"כ הנתבעת ובהסכמת ב"כ התובע, הגישה הנתבעת סיכומים בכתב והתובע הגיב לסיכומיה בכתב.

עיקר טענות התובע בכתב התביעה

5.              התובע רשאי להירשם כחוכר לדורות של חנות המצויה ברח' כנרת 51, אשדוד, המהווה חלק מחלקה 459 בגוש 2193 (להלן: " החנות").

6.              ביום 26/5/09 נערך בין הצדדים זיכרון דברים לפיו מוכר התובע לנתבעת חנות המצויה ברח' כנרת 51, גוש 2194 חלקה 15, בסכום של 861,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. במעמד חתימת זיכרון הדברים שילמה הנתבעת סכום של 40,000 ש"ח, בתוספת מע"מ (להן: " זכה"ד הראשון").

בעת חתימת זכה"ד הראשון נאמר לתובע כי מדובר במסמך המהווה רק שלב במשא ומותן, וכי הסכם מכר סופי ייחתם אצל עו"ד אורי פיינטוך, לאחר שיוסדר הרישום. בשל כך שמדובר במסמך המהווה רק שלב במשא ומתן, נרשמו בו פרטים מהותיים שגויים, כך הגוש והחלקה שגויים ונרשם שמדובר בבעלות בעוד שהתובע זכאי להירשם כחוכר לדורות.

זכה"ד הראשון לא דווח לרשויות מיסוי מקרקעין.

7.              ב- 4/9/09, או בסמוך לכך, הודיע התובע לנתבעת שאין הוא מעוניין למכור את החנות. הנתבעת שכנעה אותו למכור את החנות תוך שהיא מבטיחה לו כי תשלם לו בשיקים עוד 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ ושתוסיף ותשלם 450,000 ש"ח במזומן תוך ימים אחדים, כך שהתובע יקבל את מרבית התמורה. מנגד ביקשה הנתבעת שהחזקה תימסר לה לאלתר, כדי שתגבה את דמי השכירות.

ב- 4/9/09 נחתם זיכרון דברים שני (להלן: " זכה"ד השני") בו צוינה תמורה בסך 418,000 ש"ח בתוספת מע"מ. במעמד חתימת זכה"ד השני מסרה הנתבעת לתובע שני שיקים ע"ס 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כל אחד, שמועד פירעונם 4/9/09. הנתבעת שילמה לתובע, כולל הסכום ששולם במעמד חתימת זכה"ד הראשון, סכום של 160,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

במעמד חתימת זכה"ד השני הבטיחה הנתבעת לתובע לשלם סך נוסף של 450,000 ש"ח במזומן תוך ימים אחדים. התובע מסר לנתבעת את החזקה בחנות. התובע לא היה חותם על זכה"ד השני, אם לא היה מובטח לו תשלום סכום של 450,000 ש"ח במזומן תוך ימים אחדים.

בזכה"ד השני נרשמו אותם פרטים שגויים כפי שנרשמו בזכה"ד הראשון.

8.              הנתבעת לא שילמה את ה- 450,000 ש"ח אותם התחייבה לשלם.

9.              ביום 25/10/09, או בסמוך לכך, הודיע התובע לנתבעת בעל פה על ביטול העסקה.

10.          ביום 28/10/09 דיווחה הנתבעת על העסקה מושא זכה"ד השני לרשויות מיסוי מקרקעין.